מה נחשב בכלל ציוד מגן אישי - וגם מה לא נחשב
ציוד מגן אישי הוא כל פריט שהעובד לובש, נועל או נושא על גופו כדי להגן על עצמו מפני סיכון בעבודה. ההגדרה רחבה בכוונה: היא כוללת קסדה, משקפי מגן, מגן פנים, אטמי ופוצצי אוזניים, מסכות וחצאי-מסכות נשימה, כפפות, נעלי וערדלי בטיחות, ביגוד מגן, מעיל זוהר - וכל מערכת בלימת נפילה לעבודה בגובה. אם הפריט נועד להגן על העובד עצמו, ולא על המכונה או על הסביבה - הוא ככל הנראה PPE.
חשוב לדעת מה לא נכנס להגדרה, כי כאן נופלים הרבה. ציוד שמגן על המוצר ולא על האדם (למשל סינר היגייני בתעשיית מזון), מדים רגילים שאין להם תפקיד מגן, וציוד ספורט אינם נחשבים ציוד מגן אישי במובן הבטיחותי. גם אמצעי הגנה קבוצתיים - מעקה, רשת בטיחות, מנדף, גידור מכונה - אינם PPE: הם בקרה הנדסית, והם קודמים לו בסדר העדיפויות.
ההבחנה הזו אינה משחק מילים. ברגע שפריט מוגדר כציוד מגן אישי, נכנסות לתוקף חובות המעסיק שנפרט בהמשך - לספק, להתאים, להדריך ולתחזק. לכן השאלה הראשונה בכל מקום עבודה היא פשוטה: מהם הסיכונים שנותרו לעובד אחרי שעשינו כל מה שאפשר, ואיזה ציוד מכסה כל אחד מהם.