חטפתי שבב לעין. לא קרה כלום. עד שקרה.

עשר דקות בלי משקפיים – ואפשר לגמור עם עין אחת פחות.

יש ימים שאני מרגיש קצת טיפש. לא כי עשיתי טעות. אלא כי ידעתי. ידעתי בדיוק מה צריך לעשות – ובכל זאת לא עשיתי. קרה לך פעם?

הייתי בשטח עם צוות קבלן, בשיפוץ קטן. לא משהו דרמטי. איזה ניסור קל, כמה תיקוני טיח. העובד הוריד רגע את המשקפיים כי הן התאדו. חום ישראלי, אתם יודעים. לא אמרתי כלום. רק רציתי שיתקדם.

שלושה ימים אחרי, הוא לא רואה טוב בעין שמאל. וכשסיפר לי, פשוט שתקתי.…מה כבר אפשר להגיד?

(אגב, יש כאן וידאו קצר בנושא הזה ששווה לראות – שלחתי לעובדים שלי: [צפה בסרטון הקצר הזה])

המקרה שעד היום לא יוצא לי מהראש

זה קרה במפעל לייצור מתכת בצפון. עובד ותיק – באמת בן אדם יסודי – הוריד את המשקפיים לכמה דקות כדי "לנקות אותם כמו שצריך".

בדיוק באותו רגע התחילו חיתוך עם דיסק מעבר לפינה. לא ראה כלום, לא שמע כלום – עד שהרגיש. רסיס מתכתי קטן חדר לעין.

במיון אמרו לו שזה פצע חדירה. שלושה ימי אישפוז, ניתוח, ורק אחר כך התחילה החרדה האמיתית: מה אם זה לא יחזור?

במקרה הזה היה מזל. אבל למה אנחנו צריכים כל פעם להמר על מזל?

דרך אגב – אם יש לך מקרה דומה אצלך, אפשר לשלוח לנו באימייל ואחד המהנדסים שלנו יעבור עליו וינתח אותו ביחד איתך: david@tiva.co.il

ניתוח טכני – מה באמת קרה כאן?

• הכשל ההנדסי: היעדר הגנה רציפה. המשקפיים לא נלבשו ברציפות במהלך העבודה בסביבה בסיכון.

• שורש הבעיה: נורמליזציה של סטייה. העובדים התרגלו להוריד את המשקפיים לרגעים, בלי לקבל על כך משוב.

• רמת הפיקוח: מנהלים היו בשטח, אבל לא הגיבו. חוסר תגובה שווה לגיטימציה.

• תקשורת לקויה: לא הייתה הדרכה מספקת לגבי סוגי משקפי מגן מותאמים – אבק, כימיקלים, ריתוך... כל אחד דורש מיגון אחר.

• אי נגישות למשקפיים חלופיים: ברגע שהמשקפיים התקלקלו או התלכלכו – לא הייתה תחנת גיבוי.

הדבר הכי כואב? רוב התאונות מהסוג הזה לא קורות בגלל חוסר ידע – אלא בגלל זלזול רגעי או לחץ להספיק. וזה בדיוק הרגע שבו בדיקה מקצועית חיצונית יכולה להציף את זה – לפני שהמזל נגמר.

([בקש מאיתנו לעבור על נהלי העבודה שלך] או [קבל מפת בדיקות בטיחות מותאמת אישית לארגון שלך])

לקחים מעשיים לממונה בטיחות

1. משקפי מגן – לא רק חובה לשים, אלא גם חובה שיהיו מותאמים לא כל משקף מתאים לכל סיכון. אל תתפשר על זה.

2. בדוק אם המשקפיים בפועל על העיניים – לא בתיאוריה לפעמים הן תלויות על הצוואר. זה לא רלוונטי.

3. הכנס שגרה של בדיקת ציוד מגן אישי מספיק פעם בשבוע. תתפלא מה תמצא.

4. תחנות גיבוי למשקפיים חלופיים צריכות להיות בכל אזור סיכון ובמיקום נגיש. לא בתוך מגירה נעולה.

5. עשה סימולציה של תרחיש פגיעה בעין עם הצוות זה משנה את התודעה. באמת.

([בקש סרטון הדגמה איך בטיבה מהנדסים בודקים את המתקן שלך]

בסוף – זה בכלל לא על עיניים

כלומר... כן. זו בדיקה לעיניים. אבל זה לא באמת על הראייה.

זה על כמה אתה באמת נוכח בעבודה שלך. כמה אתה בודק, עוקב, מקשיב. כמה אתה מוכן לשאול שאלות לא פשוטות. למשל: "כמה עובדים היום בשטח שלי מסתובבים בלי מיגון לעיניים – ממש עכשיו?"

(אתה לא לבד. יש לנו קהילה שלמה של אנשי מקצוע שמתמודדים עם אותם אתגרים בדיוק – [הצטרף לקהילה שלנו בווצאפ])

ולפעמים, השאלה הזאת – היא כבר חצי מהתשובה.

אם אהבת את הכתבה – אולי תעשה איתה משהו:

שלח את הקישור למאמר לעובדים שלך, שתף אותו בקבוצת ממונים שאתה חלק ממנה, או פשוט:

הורד את המאמר בגירסה שמתאימה לעובדים -

טיבה מהנדסים - מאמר שמירה על העיניים.pdf

הורידו את PDF • 1.18MB

ואם אתה רוצה, תמיד אפשר גם [לבקש שנעבור איתך על דוח הבדיקה האחרונה שלך] – בלי התחייבות.

יאללה. לך תבדוק שהעיניים של הצוות שלך – נשארות איתם גם מחר.